פסק-דין בתיק פש"ר 11770-09-09

א.         מבוא

1.         לפני בקשת החייבת להכריזה כפושטת רגל.

2.         ביום 5.1.2010 ניתן צו לכינוס נכסי החייבת, על פי בקשתה, בגין חובות מוצהרים אשר נאמדים בסך 310,000 ש"ח ל - 18 נושים. על החייבת הושת תשלום בסך 300 ש"ח לחודש החל מי.2.2010.

3.         עד מועד הגשתו של הדוח על ידי ב"כ הכונס הרשמי, הוגשו נגד החייבת 6 תביעות חוב בסכום כולל של 90,482 ש"ח. ביום 21.11.2010 נערכה לחייבת חקירה במשרדי ב"כ הכונ"ר לצורך הגשת חוות דעת לבית המשפט.

4.         לטענת החייבת, שהינה ילידת 1960, נשואה ואם לילד אחד שאומץ על ידה, היא נקלעה לקשיים כשביקשה לסייע לבעלה בעסק הנגרות שפתח בסמוך לביתם, וחתמה בעבורו על שיקים והכל לצורך שיפור מצבם הכלכלי. החייבת טענה שמהר מאוד גילתה כי אינה יכולה לעמוד בהתחייבויות הכספיות שלקחה על עצמה.

            יצוין כי בהמשך ניהול ההליך שינתה החייבת גרסתה וטענה כי עשה כן למשך תקופה קצרה בלבד ואולם לטענת ב"כ הכונ"ר רשימת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחה כנגד החייבת מגלה כי במשך תקופה של מספר שנים בין השנים 2005-2010 נפתחו כנגד החייבת תיקי הוצל"פ בגין שיקים אלו ואין אינדיקציה כי זו פעלה בדרך של מסירת שיקים לבעלה לתקופה קצרה בלבד.

            ב"כ הכונס גם הפנה תשומת הלב בחוות הדעת מטעמו כי גרסה זו של החייבת לא נזכרה בתצהיר הסתבכות כלכלית או בחקירתה לפני חוקר או בתגובתה הראשונה מיום 20.6.2011.

5.         החייבת טענה כי לאחר שהבינה שעסקי בעלה נתונים בקשיים כלכלים ושיקים שמשכו בשמה ומחשבונה לא כובדו ומסבכים אותה כלכלית גילתה גם כי בעלה נהג להמר בכספי המשפחה.

            המבקשת גילתה עוד כי בקשת בעלה לנהל הליכי פש"ר נדחתה.

ב.         עמדת ב"כ הכונ"ר

1.         ב"כ הכונ"ר מתנגד להכרזת החייבת כפושטת רגל.

            לטענת ב"כ הכונ"ר, החייבת הבהירה בחקירתה כי נתנה לבעלה יד חופשית לפעול במקומה בחשבון הבנק שלה ואף הסכימה ליטול על עצמה התחייבות כספית בעבורו בדרך של מתן שיקים על חלק לו. לא הוכח כי החייבת הפסיקה לעשות כן מיד לכשהבינה מצבו הכלכלי של בעלה והתנהלותו.

            החייבת גם לא מסרה פרטים מדויקים ולא הבהירה מתי גילתה כי בעלה נהג להמר בכספי המשפחה ומה עשתה בעניין זה ומתי.

2.         עוד נטען כי החייבת אינה מתנהלת בהליך כראוי. נטען כי ללא כל סיבה סבירה נמנעת החייבת מלשוב למעגל העבודה.

            עוד נטען כי לחייבת הוצאות מופרזות והסברי ב"כ החייבת, לעניין הוצאות אלו אינם מצדיקים הוצאות הלבשה ותשלום עבור חשמל כפי שנכתבו בדוחות.

3.         ב"כ הכונ"ר טוען עוד כי לא הוכח במקרה דנן כי נשלל כושר התנגדותה של החייבת אל מול בני משפחתה ביחס לשימוש בשמה בכספים לצורך ניהול עסקי בעלה ולכן אין מקום לשקול טענות של נאמנות משפחתית לטובתה. יצוין כי במקרה דנן טענה שכזו לא נטענה בענייננו וממילא שלא הוכחה.

4.         עוד נטען כאמור כי החייבת אינה עובדת מבלי שתהיה סיבה סבירה לכך וגם לא הוכח כי החייבת עשתה ניסיונות כנים להשתלב במעגל העבודה עד היום. נטען כי במועד מאוחר טענה החייבת שהיא סועדת את בעלה החולה וזו פרנסתה ואולם טענה זו סותרת דבריה בחקירתה. עוד נטען כי לא צורפה כל אסמכתא לדוחות כי החייבת משתכרת בגין הטיפול בבעלה שכר כלשהו המשולם על ידי המוסד לביטוח לאומי ואין זכר בדוחות לטענה שהחייבת מקבלת קצבה נוספת בסך 2,500 ש"ח מן המוסד לביטוח לאומי בגין הטיפול בבעלה.

5.         מטעמים אלה, סבור ב"כ הכונ"ר כי התנהלות החייבת ביצירת החובות הייתה בחוסר תום לב, בעיקר משום שהחייבת ידעה כי בעלה והיא מסובכים בחובות והיא עצמה אינה יכולה להחזיר חובותיהם ולמרות זאת עצמה עיניה תוך זלזול ואדישות כלפי נושי בעלה והתירה לו למשוך שיקים מחשבונה ללא פיקוח ומבלי לדעת האם החשבון קיימים כספים לכיסוי אותם שיקים.

            עוד טען כי גם התנהלותה של החייבת בהליך אינה בתום לב.